בג"ץ ביטל פורמלית 22 חוקים. בפועל הרבה יותר חוקים נפסלו חלקית באמצעות כלל העיפרון הכחול שבו השופט משנה חלק מהחוק ומשאיר חלק שנראה לו.

פסילת החוקים על ידי בית המשפט הינה השלב הסופי והמכריע של האקטיביזם השיפוטי, אבל כיצד תיספר פסיקה ההופכת למעשה חוק לאות מתה, מבלי שניתנת לו מכת החסד המבטלת אותו?

ישנם הנחיות של השופטים הן בפס"ד עצמם והן במהלך הדיון, הנחיות אלו משפיעות על חקיקת החוק, ומובילים למשיכת חוקים ושינוי. היועצים המשפטיים משתמשים בזה בשביל לעקר חוקים שמובאים לדיון, וזאת בהנחה שהם שותפים לדעות של שופטי העליון שיגבו אותם במידת הצורך.

כלל האצבע בתביעות אזרחיות זה ש-5% מהתביעות נגמרות בפס"ד, בחישוב פשוט ה 22 החוקים שנפסלו בפסקי דין, זאת אומרת שבג"צ השפיע על 440 חוקים לערך, השפעה זו אינה מדוברת עד עתה.

אז איך אומרים שלפי מחקר בג"צ פוסל הכי פחות חוקים בהשוואה למדינות שנבחרו

לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה "מבין 8 בתי משפט אחרים שבדקנו, הוא נמצא במקום האחרון." בישראל נפסלו הכי פחות חוקים בממוצע לשנה. הוצג התרשים הבא:

המסקנה הזו התבססה על המידע מהטבלה שלהלן:

מדינה	ממוצע בשנה	סך הפסילות	התקופה שנבדקה
ישראל	0.72	18	2017-1992
אירלנד	1.65	38	2015-1992
ארצות הברית (חוקים פדראליים)	2.01	50	2016-1992
בריטניה (הכרזות אי-התאמה)	1.37	22	2016-2000
גרמניה (חקיקה פדראלית כולל חקיקת משנה)	8.24	206	2017-1992
דרום אפריקה	3.72	82	2017-1995
הודו	7.53	128	1967-1950
קנדה (חוקים פדראליים)	1.6	45	2012-1984

ניתן לראות שהמדד שקבעו לנכון להשוות בין הרשויות השופטות הוא כמה חוקים נפסלו בממוצע לשנה.

ביקורת

טווח השנים שנבחרו לא אחיד. לפי המסמך של המכון החוק הראשון שנפסל הינו בשנת 1997 בעוד טווח השנים שנבחר להשוואה עבור ישראל מתחיל בשנת 1992. וזה מוריד את הממוצע של פסילת חוקים לשנה בישראל.

מחקר זה אינו מהימן ואינו אמין.

לפי התרשים בריטניה אחרי ישראל במדד החוקים שנפסלו בממוצע לשנה. חשוב לציין שהמכון הישראלי לדמוקרטיה היה אמור להיות מראשי המתנגדים לעריכת השוואות שכאלה בין בג"ץ לבין בתי משפט מקבילים בעולם. היה זה יוחנן פלסנר, נשיא המכון וחברו הד"ר עמיר פוקס שהבהירו לא מזמן שאסור להעתיק לישראל את המודל הבריטי שכן בבריטניה יש "מסורת של ריסון עצמי בכל הנוגע לחקיקות הפוגעות בזכויות יסוד"

והנה, מסתבר שלשיטתו של המכון, המנגנונים הקיימים במדינת ישראל טובים הרבה יותר מאשר בבריטניה, שכן בבריטניה מצהיר בית המשפט בממוצע על 1.37 חוקים בשנה כבלתי תואמים את הערכים החוקתיים, בעוד שבמדינת ישראל מספר החוקים הנפסלים עומד על כמחצית, 0.72 בשנה.

כאשר בית המשפט העליון החליט לקרוא את הוראות החוק המסמיך את שר הפנים לשלול תושבות, באופן השולל ממנו כל משמעות אפקטיבית, האם זה שינה למישהו שבג"ץ לא הצהיר על בטלותו באופן רשמי? מבחינת הכנסת וחבריה, הדבר לא שינה מאומה. הכנסת נאלצה לחוקק את החוק מחדש, בדיוק כפי שהיה עליה לעשות לו בית המשפט היה מורה על ביטול החוק, אולם פסיקה שכזו אינה נספרת על ידי המכון הישראלי במניין החוקים שנפסלו.

גם הנושא הנבדק שונה. למשל, המכון הישראלי לדמוקרטיה מבקש להשוות את מספר התקנות שנפסלו בגרמניה (חקיקת משנה) למספר החוקים שנפסלו בארצות הברית או בישראל.

המכון הישראלי לדמוקרטיה אינו עקבי במסקנותיו. ההשוואה הבינלאומית שערך המכון אינה עומדת בשום סטנדרט, לאומי או בינלאומי.